<h1>חוקות הדיינים סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף מג.</h2>
המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון או שנגנב בלא אונס שהרי המלוה על המשכון הרי הוא כשומר שכר עליו וחייב בדמי המשכון אם נגנב או נאבד כמו שמפו' בב"מ בפ' השוכר את האומנים [פ' ע"ב] ולפיכך אם בא המלוה ותבע ללוה בפני ב"ד וא"ל ד' דינרין הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה ותן לי השני דינרין והלה אומר ד' דינרין הלויתני עליו וד' דינרין היה שוה ואיני חייב לך כלום המלוה נשבע תחילה שבועת השומרים שאותו משכון שנגנב [או] שנאבד ושאינו ברשותו וצריך שישבע הלוה שבועת היסת שהיה שוה אותו משכון כנגד חובו ונפטר משום דשמא ישבע הלוה תחילה ויוציא המלוה את המשכון ונראה בו שאינו שוה כ"כ כמו שנשבע הלוה ונמצא ש"ש מתחלל ולפיכך אמרו ישבע המלוה תחילה ואח"ך ישבע הלוה. אבל אם אמר המלוה ד' דינרין הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה ותן לי השני דינרין והלה אומר ד' דינרין הלויתני עליו וג' דינרין היה שוה ישבע המלוה תחילה שאותו משכון נגנב או נאבד ושאינו ברשותו ואח"ך ישבע הלוה שבועת התורה שהיה שוה אותו משכון ג' דינרין שהרי הודה במקצת במה שתובע המלוה ממנו דהיינו דינר א' ולפיכך חייב שבועת התורה ואם בא הלוה לפני ב"ד ותבע משכונו מן המלוה וא"ל ד' דינרין הלויתני עליו וח' דינרין היה שוה והמלוה אומר שנגנב או שאבד וד' דינרין הלויתיך עליו ולא היה שוה אלא ד' דינרין ואיני חייב לך כלום ישבע המלוה שבועת היסת שאותו משכון שנגנב או שנאבד ושאינו ברשותו וכולל בשבועתו שלא היה שוה המשכון אלא ד' דינרין שהרי הד' דינרין שהלוה תובע ממנו כופר אותם לגמרי ולפיכך הוא פטור משבועת התורה, אבל אם אמר הלוה ד' דינרין הלויתי עליו והוא היה שוה ח' דינרין ותן לי הד' דינרין שהיה שוה יותר ממה שהלויתני עליו והמלוה אומר ד' דינרין הלויתיך עליו וה' דינרין היה שוה ואיני חייב לך אלא דינר א' ישבע המלוה שבועת התורה שנגנב או שנאבד ושאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שלא היה שוה אותו משכון אלא ה' דינרין וה"ז פטור מלשלם אלא דינר א' בלבד, וכלל זה יהי' בידינו מזה הדין שאם המלוה טוען שנגנב או שנאבד כל מי שבא לפטור עצמו מלשלם ממון הוא ישבע על המשכון כמה היה שוה ונפטר כך מפו' בפ' שבועת הדיינים [מ"ג ע"א]. ואם האמר הלוה ד' דינרין הלויתני עליו וח' דינרין היה שוה והמלוה אומר איני יודע כמה היה שוה אותו משכון ישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע שהיה שוה אותו משכון יותר ממה שהלוה לו ואפילו פרוטה א' והרי הוא פטור מלשלם מפני שהרי הוא כמו שאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דאמרי' בגמ' [ב"מ צ"ז ע"ב] שהוא פטור כמ"ש למעלה והטעם הוא משום דאין מוציאין ממון מיד חבירו מספק אבל אם אמר המלוה אני יודע שהיה שוה אותו משכון יותר על החוב אבל איני יודע כמה היה שוה יותר הרי הוא משלם כל מה שטען הלוה שהיה שוה ואפילו בלא שבועה שהרי הוא כאומר לחבירו מנה לי בידיך שהלויתיך והלה אומר נ' יש לך בידי ושאר החמשים איני יודע שזה ודאי חייב לשלם לו הק' דינרין שהרי הוא חייב שבועת התורה לפי שהודה במקצת ואינו יכול לישבע כיון שאמר איני יודע לפיכך נוטל הק' דינרין ממנו בלא שבועה ומ"מ יש לנו להחרים על מי שטוען שקר, ואם טען המלוה ואמר שאותו משכון שנאבד באונס ששומר שכר הוא פטור מלשלם מפני ששומר שכר פטור ואינו חייב באונסין והמלוה גובה חובו מן הלוה ע"פ פרוטה אחרונה ומ"מ צריך שישבע המלוה שנאבד אותו משכון באונס, וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' בפ' שבועת הדיינין שהמלוה על המשכון אעפ"י שאילו לא נאבד המשכון אין הלוה חייב לפרוע לו כלום עד שיחזיר לו משכונו אעפ"י כן אם המלוה טוען שנאבד אין הלוה יכול לטעון איני פורע לך כלום עד שתתן לי משכוני דשמא לא נאבד כמו שאתה טוען ולזה הביא ראיה מפ' שבועת הדיינין, עוד כתב הוא ז"ל שהמלוה על המשכון יכול לכוף את הלוה שיפרענו על כרחו ואם לא קבע לו זמן עד מתי יפרענו כופין אותו שיפרענו לאחר ל' יום משום דסתם מלוה ל' יום, ואם קבע לו זמן כופין אותו שיפרענו לזמן שקבע לו ואין הלוה יכול לומר לו כבר יש לך משכון ואין לך עלי לכופני כל זמן שלא ארצה לפדות משכוני ולזה הביא ראיה מן המשנה בפ' שבועת הדיינים.
